היא בסך הכול בת עשרים וארבע, רק לפני שנתיים אובחנה על הרצף של אספרגר. היא סיפרה לי שכשאובחנה הוקל לה. כילדה וכמתבגרת וגם בשירותה הצבאי הרגישה כחייזר בחברה. היא לא הצליחה להבין למה צוחקים עליה ועל צורת דיבורה. היא לא הצליחה להתחבר. בגיל די צעיר פיתחה חרדות ממפגשים חברתיים. היא זוכרת את עצמה כילדה שכל בוקר הפך לסיוט, היא זוכרת שבכל בוקר ניסתה לשכנע את אמה שתאפשר לה להישאר בבית. היא זוכרת שבכל פעם שילד התקרב אליה היא נתקפה בחרדה. אנשים היו החרדה הכי הגדולה שלה.
אט אט הסתגרה בתוך עצמה ונמנעה ממגע עם בני אדם. ילדים היו אכזרים כלפיה. בתקופת החטיבה והתיכון הבריזה המון מבית הספר. שפתה העשירה יכולת החשיבה הגבוהה שלה, האינטליגנציה השכלית הגבוהה הייתה בפער גדול לאינטליגנציה הרגשית שלה ולכן נחשבה לעוף מוזר בכל מקום ולא למישהי שלוקה בתסמונת כלשהי. עם השנים החרדה הלכה והעמיקה וכל יציאה שלה מהבית הייתה מלווה בהאצת דופק, זיעה, רעד, ומחשבות אובדניות.
למזלה, הוריה משתייכים לקבוצת לומדי קבלה. הם הבינו שבמקום הזה של קבוצות אנשים כאלה שמקיימות סביבה של קבלת האחר, של עבודה עצמית פנימית להימנעות מביקורת, בקבוצות המקבלות את הזולת באהבה מתוך הבנה שכולם בני הבורא וכולם ראויים לאהבה, היא תוכל למצוא את עצמה. הם הכירו לה את קבוצת הצעירים של קבלה לעם, מהר מאוד היא הרגישה שם כמו בבית. היא זכתה לתמיכה ולעידוד הצעירים. היא השתלבה בפעילויות המיוחדות שבהן ידעו להבליט את מעלותיה. פתאום היא מצאה עצמה בחברה שמעריכה אותה בזכות מעלותיה ולא מזלזלת בה בגלל מגבלותיה. ככל שהתברגה יותר בחברה הזו כך החרדות הלכו ופחתו.
אחרי הצבא היא הצטרפה לקבוצת למידה של קבלה לעם, במקביל נרשמה ללימודים גבוהים עם קבוצת הלמידה שלה. היא מצאה עצמה בחממה של לימודים בחברותא עם חבריה לקבלה לעם. קבוצה שלומדת לתואר ראשון על פי ערכי הלימוד של קבלה לעם. לימוד ביחד, תוך הקפדה על ערכי הערבות הדדית. כולם ערבים להתקדמות של כל פרט ופרט בקבוצה, היא החלה לצבור הצלחות וחוויות מתקנות. היא הבינה שאין היא אשמה בהתנהגות שלה שזכתה לצחוק וזלזול לאורך רוב חייה. היא החלה בתהליך של אבחון שבסופו גילתה שהיא על הרצף של אספרגר, אבחנה שבעקבותיה נשמה לרווחה.
כאמור היא ספרה לי את סיפורה מתוך רצון להגיע לעוד אנשים הסובלים מחרדות מכל מיני סיבות ולהביא לידיעתם את המקום בו יוכלו למצוא חברה שמקבלת כל אחד כמו שהוא. סביבה שבה ניתן להתגבר על חרדות וקשיים כאלה ואחרים.