סבתא חושבת שיש אלוהים, זינקה ליה ממקומה, התרוממה ואמרה. ישבנו בחוץ, אמלי, הבכורה, ובתה, נכדה וחברה אמיתית לדרך. אתמול פגשתי אותה לכמה שניות, כבר בת תשע, ורואה אותה לעתים רחוקות. גם עכשיו אפשר לומר שהגיעה במקרה ולכן ביקשתי כמה דקות, למרות שאחותה הקטנה שהגיעה אליי בריצה ואמרה שאימא מרשה לה להגיד לי שלום ולחזור מיד, עפה באוויר, ועד שהבנתי מה קורה, ראיתי בחשכה את ליה מרחוק אצל השכנים הקרובים שלי, הכל פה קרוב, וגם הוא מאוד קרוב אפילו יותר מתמיד (הפעם פשוט אספר זכרונות על המפגשים שלי איתו). אמרתי, בכל זאת, שבי רגע, אימא לא תעשה לך כלום. אוי, ענתה, אני ממש מפורסמת. כן, בהחלט, כותבת עליך.
את זוכרת את סבתא חושבת שיש אלוהים, זה היה בדיוק כאן, ואז עניתי לך, ליה, ראבק, ומי ברא את כל הטבע הזה? ענית מיד "אלוהים, ברור, זה היה כשעוד היה חי עכשיו הוא מת, כבר מת מזמן". נסתר, עניתי חלושות לאחר מספר דקות לעצמי.
בתי השלישית, שלא מפסיקה לריב אתה, כי כמובן כשהייתה קטנה הייתה מלאך, וכמו בסרטים המלאכים שנופלים אלינו משמיים מתחילים לבעוט בתפקידם כשמתחילים להבין לאיזה מקום הורידו אותם. בתי השלישית נולדה עם הילה כחולה מסביבה ואפשר לומר שמיד הבנתי במה דברים אמורים, קיבלתי על כך אישורים רבים שהם תקפים עד היום.
בת שלוש הולכת שלובת יד עם חברה בן השנתיים וחצי. חברתי ואני שומעות את שיחתם מרחוק. נטע: "אבל יואל גם אנחנו חצי אלוהים כי אלוהים הוא בתוכנו". יואל מניד את ראשו העגול בהסכמה.
טוב, עכשיו תורי, ואז אשוב לליה.
אני זוכרת היטב אותי נשמה מרחפת בחלל ופתאום אומרים לי שאני צריכה להתגלגל. מבוהלת, שואלת, למה? מה פשעתי??? אומרים לי, לא פשע, תפקיד עליך לרדת למטה על מנת לעזור, לפתור את בעיית הסבל בעולם, וצ'יק נזרקתי לרחם הצר והנוח של אמי.