בני האדם חושבים ומנתחים הכול על פי חמשת החושים

אנחנו בני האדם חושבים ומנתחים הכול על פי חמשת החושים שלנו ע"י תבניות מובנות במוחנו ולפי כל הידע שרכשנו במרוצת החיים מהסביבה וממקורות מידע שנכתבו במשך ההיסטוריה. כל מה שאנו יכולים לחשוב, לדמיין, להסיק או להבין נובע רק מכל מה שנמצא בנו בתוכנו, לכן גם התפיסה שלנו במושג כמו אלוהים תהיה פועל יוצא מהידיעות ומהיכולות השכליות והרגשיות שלנו. 

אלוהים, חוץ מהרעיון שאנו חושבים שזהו כוח עליון ושהוא נסתר מאתנו, אנו גם נוטים ליחס אליו תכונות אנושיות וגם לדבר עליו ואליו כמו אל אחד מאתנו ויש לכך הרבה הסברים. אחד מהם הוא שכל מה שנכתב על אלוהים אנו קוראים בכתבים שנכתבו ע"י אנשים בשר ודם, כמונו אמנם, אבל יחד עם זאת אנשים אלו שנקראים מקובלים השיגו בעצמם קשר עם אותו כוח עליון כתבו מתוך ניסיונם את הרגשתם והביעו זאת בשפה שלנו – בני האדם.

עובדה זו מבלבלת אותנו ואנו האנשים הפשוטים שלא נמצאים באותה יכולת השגה כמו אותם מקובלים שכתבו את כל ספרי התורה הקדושים חושבים בטעות שהנכתב באותם ספרים הם סיפורי היסטוריה על דמויות כאלה ואחרות. על כך כתב הרמב"ם, "הכל על פי דעתן של בני האדם הוא שאינן מכירין אלא הגופות ודיברה תורה כלשון בני אדם…והכל משל". 

בכל ספרי הקודש נכתב על כוחות הטבע והיחסים ביניהם ואנו עושים עוול גדול כשקוראים את הכתבים כפשוטם. כל התיאורים של אותם יחסים בין כוחות הטבע נכתבו באמצעות דימויים אנושיים. בנוסף התנ"ך מכיל אין סוף דימויים גופניים ואלוהים מתואר כבעל רגשות –רחום, חנון, קנאי, אוהב, שונא ועוד שלל תיאורים רגשיים וגופניים. מאחר וכל ספרי הקודש באים להדריך וללמד את האדם איך להתנהג, איך לשמור על החוקים הנכונים כדי שיוכלו לחיות חיים של שלום, שפע ואחווה עם שאר באי עולם וכל החי צומח דומם ובכך לבוא לקיום מטרת הבריאה ובסופו של דבר גם להשיג את הקשר הנכון עם אלוהים, לא היה מנוס מלהשתמש במושגים שאותו בן אנוש מכיר ומבין.

במרוצת השנים נולדו להן הדתות וכל אחת מהן פירשה לפי דעתה את הכתבים הקדושים ומכאן נולדו גם השקפות דעות ומנהגים שהעצימו והרחיקו את האלוהות מהאמת היחידה. כיום קיימים מעט מאד מקובלים שבאמת יודעים את אלוהים ולעומתם שפע של מנהגים שמרחיקים אותנו יותר ויותר מהדבר האמיתי  ועושים נזק כפול בכך שכל אותם מאמינים חושבים לתומם שלהפך, כך הם מתקרבים יותר ויותר אל האלוהים.