התרגלנו לחיות בצורה מאד מנותקת מהטבע, נכון שכולנו אוהבים לצאת לחיק הטבע עם המשפחה, ליהנות מאויר צח, גבעות מוריקות ופרחים יפים. אנחנו גם נהנים מטיול בחו"ל, לעמוד מול נוף עוצר נשימה, הרים שנמשכים עד לאופק עד שלא רואים את סופם. למדנו לנצל את הטבע ואת כל הטוב שהוא מעניק לנו ללא חשבון, חפרנו וחצבנו את כדור הארץ בכל מקום אפשרי ושאבנו ממנו כל שאנו יכולים אבל שכחנו שבזה אנו כורתים את הענף עליו אנו יושבים. מרוץ החיים המודרניים עיוור את עיננו ואטם את ליבנו ליופי שהטבע נותן לנו ללא חשבון, לטבע שבעצם אנחנו חלק ממנו. הטבע כולו עובד בהרמוניה מדהימה באלפי ערוצי תקשורת בין כל חלקיו השונים. חלקי הטבע השונים נמצאים בתקשורת תמידית ביניהם ופועלים בצורה מושלמת, מאוזנת יציבה ושומרת על איזון עדין זה ע"י שינויים הדדיים בין כולם.
כך גם גוף האדם, אם חלילה איזה איבר נפגע כל הגוף מרגיש את הפגיעה בצורה מערכתית, ומיד מתגייס לטפל באיבר הפגוע ע"י מערכות המיועדות לכך. העובדה שאנו עם השנים התרחקנו כל כך מאימא אדמה ואיבדנו את הקשר הטבעי איתה, איבדנו את ההרגשה שאנו חלק ממערכת, שכולנו איברים מאותה מערכת טבע כללית. איבדנו את הקשר בין כולנו ואנו מתנהגים כאינדיבידואליים, כאילו אני היחיד שקיים בעולם, וכך אני מתייחס לשאר הצומח חי ודומם סביב. שאר האנשים רק מפריעים לי לנצל עוד ועוד מכל הבא ליד, להרוס כל חלקה טובה, לזהם, להרוג ולחשוב רק מה טוב לי באופן אישית מבלי לחשוב לרגע על האחר.
היום אנחנו אחרי שנה שבה הטבע אמר עד כאן!!! אי אפשר להמשיך בכיוון הזה, הטבע שחרר וירוס קטן שהכריח את כולנו לעשות חושבים, מאלץ את כולנו להסתכל במראה ולהבין שבדרך שבה הלכנו עד כה מובילה אותנו או להשמדה עצמית או לחישוב מסלול מחדש. אנחנו צריכים להבין שהטבע סה"כ מלמד אותנו שכולנו קשורים זה לזה, שכולנו בעצם אחד ושכל פעולה שנעשה נגד הטבע זה, בעצם פעולה שאנו עושים ממש נגד עצמנו.